האם שמתם לב פעם שרק לראות מישהו אחר מפהק גורם לכם לרצות לפהק גם? תגובה כמעט אוטומטית זו נפוצה, חוצה תרבויות וגילים, ומסקרנת מדענים, פסיכולוגים ואנשים סקרנים זה מכבר. אבל למה אנחנו מפהקים כשאנחנו רואים מישהו אחר מפהק? התשובה כרוכה בשילוב של ביולוגיה, אמפתיה והתנהגות חברתית.
מה זה פיהוק?
Antes de entender por que ele é “contagioso”, é importante saber o que é o bocejo. Bocejar é um reflexo fisiológico caracterizado por uma abertura ampla da boca seguida de uma inspiração profunda e, geralmente, o fechamento dos olhos. A ciência ainda não definiu uma única função para o bocejo, mas há diversas hipóteses.
חלק מההסברים העיקריים כוללים ויסות טמפרטורת המוח, חמצון הדם ומאבק בשעמום או נמנום. אנו מפהקים כשאנו עייפים, משועממים, ישנוניים, או אפילו כשאנו מתעוררים. אבל אף אחד מאלה לא מסביר ישירות מדוע פיהוק מדבק.
פיהוק מדבק: תופעה חברתית?
O fenômeno de bocejar ao ver outra pessoa bocejando é chamado de “bocejo contagioso”. E não precisa nem ser uma pessoa ao vivo — ver alguém bocejando em um vídeo, ouvir um bocejo ou até mesmo ler sobre o assunto (como você está fazendo agora) pode desencadear essa resposta.
מחקרים מראים כי פיהוק מדבק מתחיל להופיע בסביבות גיל 4 או 5, במקביל להתפתחות אמפתיה והבנה חברתית אצל ילדים. ממצא זה מצביע על כך שהתופעה קשורה ליכולתנו להתחבר רגשית לאחרים.
אמפתיה ושיקוף
Uma das teorias mais aceitas sobre o bocejo contagioso está ligada à empatia — a capacidade de se colocar no lugar do outro. Quando vemos alguém bocejando, nosso cérebro pode estar “espelhando” a ação, como uma forma de sincronização social. Esse espelhamento é possível graças aos chamados נוירוני מראה.
נוירוני מראה הם תאי מוח שיורים גם כשאנו מבצעים פעולה וגם כשאנו רואים מישהו אחר מבצע את אותה פעולה. הם התגלו בשנות ה-90 בקופים, אך עדויות מצביעות על כך שגם לבני אדם יש מערכת זו, במיוחד בכל הנוגע להתנהגות חברתית.
Assim, quando vemos alguém bocejar, esses neurônios podem nos “convidar” a fazer o mesmo, como uma forma de conexão inconsciente. É como se nosso cérebro dissesse: “Ei, estamos juntos nisso”.
פיהוק כהתנהגות קבוצתית
אצל בעלי חיים חברתיים כמו פרימטים, פיהוק מדבק עשוי למלא תפקיד בתיאום פעילויות קבוצתיות. אם אחד מחברי הקבוצה נהיה עייף או מתכונן למנוחה, פיהוק עשוי לאותת על האחרים. סנכרון מצבי ערנות או מנוחה עשוי להיות יתרון להישרדות - למשל, לשמור על חלק אחד בקבוצה ערני בזמן שאחרים נחים.
אצל בני אדם, ייתכן שסינכרון חברתי זה התפתח כדי לסייע בלכידות קבוצתית. ראיית מישהו מפהק וחזרה על המחווה עשויה להיות דרך לא מודעת להפגין אמפתיה ולחזק קשרים חברתיים. למעשה, מחקרים מראים שפיהוק מדבק נפוץ יותר בקרב אנשים שיש להם קשרים רגשיים קרובים, כמו משפחה וחברים.
הבדלים אינדיבידואליים
לא כולם מפהקים כשהם רואים מישהו אחר מפהק. מחקרים מראים שאנשים עם יכולות אמפתיות נמוכות יותר או עם מצבים נוירולוגיים מסוימים, כמו אוטיזם או סכיזופרניה, נוטים פחות לפהק באופן מדבק. זה מחזק את הקשר בין פיהוק לאמפתיה.
בנוסף, גורמים כמו גיל, מצב רגשי וטווח קשב גם הם משחקים תפקיד. לדוגמה, אם אתם מרוכזים מאוד במשימה, ייתכן שתהיו פחות רגישים לפיהוקים של מישהו אחר. עם זאת, כשאתם רגועים או משועממים, הנטייה שלכם לפהק גדולה יותר.
מה לגבי בעלי חיים?
פיהוק מדבק אינו ייחודי לבני אדם. מחקרים הבחינו בהתנהגות זו אצל שימפנזים, בונובו, קופים ואפילו כלבים. מעניין לציין שכלבים יכולים לפהק כשהם רואים את בעליהם מפהקים, דבר שעשוי להעיד על צורה בסיסית של אמפתיה בין-מינית.
זה מעלה שאלות מעניינות לגבי האופן שבו קשר רגשי יכול לחרוג מגבולות ביולוגיים. אחרי הכל, כלב שמפהק בגלל שבעליו פיהק עשוי, במובנים מסוימים, לבטא קשר רגשי והתאמה.
עדיין ישנן תעלומות
למרות כל התגליות הללו, פיהוק מדבק עדיין לא מובן במלואו. זוהי נותרה אחת מהתנהגויות אנושיות רבות שנראות פשוטות, אך מסתירות מורכבויות מרתקות. מה שנראה כמחווה לא רצונית בלבד יכול לחשוף הרבה על הקשרים החברתיים שלנו, הרגשות ותפקוד המוח.
מַסְקָנָה
פיהוק הוא הרבה יותר מתגובה פשוטה לשינה. כשאנחנו מפהקים למראה מישהו אחר מפהק, אנחנו, אולי מבלי לדעת, מתחברים אליו ברמה עמוקה. פיהוק מדבק כרוך באמפתיה, נוירוני מראה והטבע החברתי שלנו כבני אדם.
אז בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם מפהקים אחרי שראיתם מישהו אחר עושה את אותו הדבר, זכרו: המוח שלכם פשוט מנסה לעמוד בקצב של האדם האחר - ואולי בשקט ובלא מודע אומר לו שאכפת לכם.
